<h1>הלכות שמחות למהר"ם מרוטנבורג סימן כ"א</h1>
<h2>דף יח.</h2>
תנו רבנן כשם שאמרו אסור לגלח במועד כך אסור ליטול צפרנים במועד דברי ר' יהודה ור' יוסי מתיר, וכשם שאמרו אסור לגלח בימי אבלו כך אסור ליטול צפרנים בימי אבלו דברי ר' יהודה ור' יוסי מתיר (מו"ק י"ז ב'), פסק רבי יצחק אלפסי קיי"ל הלכה כשמואל דאמר הלכה כר' יוסי בזו ובזו ול"ש דיד ול"ש דרגל, מיהו ה"מ בשיניו אבל בנגוסטרי אסור, ומקצת רבוותא אמרי דדוקא בתוך ל' אבל בתוך ז' אסור, ואנן לא סבירא לן הכי אלא אפילו בתוך ז' שרי, והני מילי בימי אבלו אבל במועד בנגוסטרי שרי, ואית מרבותא דאמרי דבמועד נמי בנגוסטרי אסור, וראייתם מדקאמר רב שמן הוה קאימנא קמיה דר' יוחנן בחולא דמועדא ושקליה לטופריה בשיניה מכלל דבנגוסטרי אסור, ולא היא דא"כ מדאמר ש"מ תלת הו"ל למימר ש"מ ארבע אלא ש"מ דבנגוסטרי מותר, והאי דנקט בשיניה משום דנגוסטרי בבי מדרשא לא שכיחי, אבל בהלכות גדולות כתב דבנגוסטרי אסור בימי אבלו בתוך ז' ואחר ז' אפילו בנגוסטרי מותר, ובהלכות אבילות של הר' מאיר מאינגליטירא מצאתי כתוב לחומרא וזהו נוסח דבריו, ואשה שאירעה טבילתה בחול המועד לא תיטול צפורניה בעצמה בנגוסטרי, ושמא הוא הדין אפילו בסכין אסור דדמי לנגוסטרי, אבל אומרת לגויה ליטול ציפורניה אפילו בנגוסטרי דאע"ג דאמרינן לעיל (י"ב א') כל שאינו עושה אינו אומר לגוי ועושה, כיון דאמירה לגוי שבות במקום מצוה לא גזרו, כדאמרינן בפרק כל הדר (עירובין ס"ח א'), אבל היא עצמה אינה יכולה ליטלם יפה בשיניה או בידיה, וכן יש לעשות אי מיתרמיא לה טבילת מצוה בימי אבלה בתוך ל' ואחר שעברו שבעה, ור' אברהם ב"ר דוד פירש וזה לשונו קיי"ל כר' יוסי באבל ומותר בנטילת ציפורנים אפילו תוך ז' ממעשה דפנחס ושמואל, ודווקא בשינים אבל בנגוסטרי ובסכין אסור מפני שהוא דרך קישוט, ובמועד אפילו בנגוסטרי מותר מדקתני לה לקמן דומיא דשפה, דאמר מר זוטרא זוג בא מחמתן לפני רבי וביקשו ממנו ציפרנים במועד והתיר להם, ושמואל אמר אף שפה בקשו ממנו והתיר להם, ובשפה ודאי לא איפליגו בין נגוסטרי לשאר מילי, ולא אמר נגוסטרי אסור אלא על הציפורנים באבל, דאילו במועד הא לא איירי בה בברייתא דלעיל כלל, הילכך שפה במועד בכל ענין מותר וציפורנים במועד דכוותה דבהדי הדדי אישתרו, ואי קשיא לך הא דאמר רב שמן בר אבא היה קאימנא קמיה דר' יוחנן בחולא דמועדא בבי' מדרשא ושקלינהו לטופרי בשיניה וזרקינהו, ואמאי שקלינהו בשיניה לשקלינהו בנגוסטרי, הא לא קשיא דאיהו בבית המדרש הוה ולא הוה ליה נגוסטרי, תדע מדלא קאמר ש"מ ארבע, עד כאן לשונו.
